לנרצחים אין יום אבל לאומי

ביולי 2008 הגיע אילן גדו לדירת אשתו בנפרד, מצויד בסכין. הוא גמר אומר לגרום למותה ועשה זאת באכזריות בדירה אשר שימשה למגוריהם המשותפים – לעיני בנותיו הקטינות.
על-פי כתב האישום שהוגש נגדו, דקר גדו את נגה ארצי ז"ל עשרות דקירות בכל חלקי גופה, דקירות קטלניות שגרמו למותה. גזר הדין, בן 31 עמודים, מסתיים בציטוט מתוך דבריה של בִּתם בת העשר: 1 “…ואז ראיתי את אמא על הרצפה, ליטפתי אותה ואמרתי שאני אוהבת אותה ואז אמרו לי לצאת.
ראיתי את הדקירות של הסכין, בגב שלה… ואז אמרו לי שאמא מתה… אין לי אמא ולא אבא." מדי שנה גובה הקטל הפנים-משפחתי מחיר דמים כבד. עשרות בני אדם מאבדים את חייהם, ועולמם של בני משפחתם, קרוביהם וחבריהם חרב. 2 לאורך שנים מדובר במאות אזרחי המדינה אשר נפגעו מעבירת רצח במשפחה.
הפגיעה קשה ביותר, והיא מתבטאת בנזקים כבדים. השלכות הרצח ניכרות לא רק אצל הנפגעים הישירים – הורי הנרצח, ילדיו או אחיו, אלא גם במעגל המשפחתי הרחב יותר ובמעגל החברתי. למרבה הצער, מי שנפגע וסבל נזקים ממשיים עקב הרצח לא בהכרח מתאים להגדרה על-פי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 2001- )להלן: “החוק"(, 3 ולפיכך לא יזכה בזכויות המועטות מכוחו, שעיקרן זכות להגנה, לקבלת מידע ולהבעת עמדה בעניינים מסוימים.
יתרה מזו: המציאות מלמדת כי בהיעדר ייצוג הולם אין כלל ודאות שהנפגע ידע כיצד לממש את זכויותיו בעצמו, ובמקרים רבים היעדר הידיעה על קיומן ימנע את מימושן ממילא.

הזכות לייצוג משפטי

על-פי שיטת המשפט בישראל, המדינה היא המנהלת את ההליך הפלילי והיא המתייצבת בבית המשפט לתבוע את העבריין כדי להגן על הערכים החברתיים שנפגעו עקב העבירה שביצע כלפי הנפגע )כגון הגנה על שלמות גופו של האדם ועל שלום הציבור וביטחונו(. 4 האינטרס של המדינה אינו חופף בהכרח לאינטרס של הנפגע, ולעִתים הוא אף מנוגד לו, שכן הליך קבלת ההחלטות של המדינה כרוך בשיקולים של הרתעה, בשיקולים כלכליים, בשיקולי יעילות כגון הספק, ובשיקולי מדיניות שונים היוצרים ניגוד עניינים מובנה בין האינטרס של הנפגע לזה של המדינה. מהטעם הזה הפרקליט המייצג את המדינה אינו יכול להעניק לנפגע ייצוג הולם. אמנם החוק מכיר בצורך המהותי של ייצוג נפרד ובלתי תלוי לנפגע העבירה, אך זכות אלמנטרית זו אינה מוקנית לו על-ידי המדינה (שלא כייצוג הניתן לנאשמים ברצח, המוסדר בחוק הסנגוריה הציבורית). כך נוצרת העדפת הרוצח על פני הנפגע, היות שלפי רצון הרוצח תספק לו המדינה ייצוג על חשבון משלם המִסים – ואילו בני משפחת הנרצח יהיו זכאים לייצוג כל עוד יתכבדו לשאת בעצמם בעלות של ייצוג זה.
נפגעי העבירה, שהבינו כי הם מודרים ממערכת המשפט ועניינם אינו זוכה לייצוג הולם, פנו לייצוג פרטי או לסיוע וולונטרי, כגון זה של מרכז נגה, מייסודה של הקריה האקדמית אונו – הארגון הראשון והיחיד אשר חרט על דגלו ייצוג נפגעי עבירות המתה והוא פועל למען משפחות נרצחים בהתנדבות כשבע שנים.
רק לפני כשנה וחצי חדלה המדינה מהתעלמותה המוחלטת כלפי חובותיה למשפחות הנרצחים, עת הכריז שר הרווחה על תכנית סיוע מיוחדת לנפגעי עבירות המתה, תכנית שתכלול בין השאר ייצוג משפטי במסגרת הלשכה לסיוע משפטי. יוזמה זו תַקנֶה לנפגעי עבירות רצח והריגה בלבד ייצוג למשך שנתיים, בתנאי שהעבירות נעשו לאחר 01.08.09 ועל-פי מבחני הכנסה. עם זאת, תכנית זו היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, והיא החלה לפעול למעשה רק בימים אלה. התכנית איננה מחויבת מכוח חוק, והיא תלויה בהקצאה חוזרת של משרד הרווחה.
נציין כי לא רק הנפגעים יצאו נשכרים אם עורך דין מטעמם יפעל למיצוי זכויותיהם, אלא גם הפרקליט שיתפנה לעבודתו העיקרית בשירות האינטרס הציבורי.

זכויותיו העיקריות של הנפגע בהליכים הפליליים המתנהלים כנגד הנאשם.

מהלך המשפט

זכויות הנפגע בהליך הפלילי דלות. הוא אינו צד להליך המתקיים, ואם יוזמן להופיע בבית המשפט יהיה זה כעד, ולפיכך הוא אינו שותף בתהליך קבלת ההחלטות אם להעמיד את החשוד ברצח לדין אם לאו ובגין איזו עבירה. 6 גם זכות הנפגע לעיין בכתב האישום ולקבל העתק שלו חלה רק לאחר שכתב האישום הוגש (ואם נפלו לשיטת הנפגע טעויות בכתב האישום – יתגלה הדבר רק לאחר שהוגש כבר לבית המשפט, וגם אז לא מוקנית לו זכות לעתור לתיקונן). לנפגע זכות לנוכחות בדיונים, גם כאשר אלה מתקיימים בדלתיים סגורות, והוא אף רשאי לצרף מלווה מטעמו. זכות זו אינה חלה כאשר הנאשם הוא קטין והדיונים מתקיימים בבית המשפט לנוער. 7

הסדר טיעון

אחת הזכויות המשמעותיות ביותר שיש לנפגע, בכל הקשור למשפט המתנהל כנגד הנאשם ברצח, היא הזכות להביע עמדה בעניין פרטיו של הסדר טיעון המתגבש בפני הפרקליט המנהל את התיק בטרם יקבל החלטתו 8– ואף להשיג על החלטתו בפני פרקליט בכיר ממנו במעין זכות ערר. הזכות חשובה ביותר בשל השכיחות הגבוהה של הסדרי טיעון במערכת המשפט הישראלית. אף שאי אפשר להציג נתונים מדויקים, ההערכות הן שכ 80%- מכלל התיקים הפליליים מסתיימים בהסדר טיעון. עם זאת, עמדת הנפגע איננה מחייבת את הפרקליטות לפעול לפיה, ולעִתים היא תיוותר בעלת משקל ערכי ומוסרי בלבד. כך למשל, פגיעה בזכות הנפגע, כגון אי-יידועו בדבר הסדר טיעון אלא לאחר שנחתם, אינה מהווה הפרה המצדיקה ביטול ההליך.

העובדה שמדובר בפגיעה מהותית בזכויות הנפגע אין בה כדי לפגום בחוקיות ההליכים או לגרום לביטולם, ולכל היותר יראו בה עבירה משמעתית בהתאם לסעיף 21 לחוק. אמנם הפסיקה קבעה כי על בית המשפט לברר אם הוראות החוק בעניין זה אכן קוימו, אך עדיין יש קושי רב במימוש זכות זו כדבעי.
למעשה, הסדר טיעון משמעותו כבילת ידי בית המשפט ל"מלאכת שפיטה" שנעשית בידי פרקליטות ובידי הנאשם וסנגוריו, נוכח ההלכה שבית המשפט אינו נוטה להתערב אלא במקרים חריגים מאוד. 9 כך במקרים רבים מוחלפת עבירת הרצח בעבירת הריגה, וגם עובדות כתב האישום המתארות את ביצוע הרצח יתוקנו בצורה מלאכותית כדי להתאימן להסדר הטיעון באופן שיצדיק ענישה מקלה. לעבירת הרצח קבוע עונש של מאסר עולם חובה, ואין בית המשפט רשאי לסטות ממנו אלא בנסיבות מיוחדות, אולם לאחר ההסדר מוגבל שיקול הדעת של בית המשפט בעבירת ההריגה למאסר מרבי עד 20 שנה. כך אירע במקרהו של הנאשם לליק לוי, שבמקור יוחסה לו עבירת התעללות בבִתו התינוקת ורציחתה.
בסוף ההליך נחתם בין הפרקליטות לנאשם הסדר טיעון שבמסגרתו הומרה עבירת הרצח בעבירת הריגה, והעונש אשר הוטל עליו בגין קטילתה היה 20 שנות מאסר בלבד – לעומת מאסר עולם חובה אילו הורשע בעבירת רצח. 10 על מורת רוחו של בית המשפט מהמלאכותיות שיוצר הסדר הטיעון אפשר ללמוד מדבריו: “המאשימה הקלה עם הנאשם במסגרת ההסכם להסדר הטיעון באותה עת שהמירה את עבירת הרצח שייחסה לו בעבירת הריגה… אין מקום… להקלה נוספת בעונש מעבר להקלה המופלגת בה זכה בהסכם". פעמים רבות, גם כאשר ניתנת לנפגע הזדמנות ממשית, יקשה עליו להביע עמדה מושכלת – מהטעם הפשוט שאין לו הידע המשפטי הנדרש כדי לחלוק על דעתו המקצועית של הפרקליט המטפל בתיק. יתרה מזו: גם כאשר הנפגע מיוצג על-ידי עורך דין הבקיא בדין, הוא או שלוחו מנועים מלעיין בחומר החקירה.

לפיכך הם ניזונים בעיקר ממוצא פיו של הפרקליט, והוא, מטבע הדברים, צד בעל אינטרס המעוניין בקיומו של ההסדר. במצב דברים זה, שלנפגע זכויות דלות בהליך הפלילי, נמנעת ממנו האפשרות להביע עמדה מנומקת ומבוססת, ואין ביכולתו לוודא כי אכן מוצה הדין עם הנאשמים. תסקיר נפגע, הצהרת נפגע ו/או עדות במסגרת טיעונים לעונש. במרבית המקרים הנפגע לא יישמע ואף לא ייראה בבית המשפט, אלא במסגרת הטיעונים לעונש. הואיל וברוב המקרים משפחות ההרוגים אינן עדות בבית המשפט, שלב הטיעונים לעונש הוא השלב המרכזי שבני המשפחה יוכלו להשתתף בו. 12 פרקליט המבקש כי בית המשפט יתחשב בנזק שנגרם לנפגע עקב הרצח יכול להזמין את הנפגע להעיד, להגיש הצהרה כתובה מפיו של הנפגע ולבקש כי בית המשפט ימנה קצין מבחן שיערוך תסקיר של מצבו של הנפגע והנזקים שנגרמו לו. 13 ואולם, היות שהדבר נתון לשיקול דעתו של הפרקליט, פעמים רבות אפשרויות אלה לא תיושמנה – בפרט כאשר הנפגע איננו מיוצג.
השפעת נוכחותו של הנפגע בהליך באה לידי ביטוי בהרשעתו של יחזקאל יאיר ברצח אשתו ואם שלושת בניו במכות פטיש רבות בראשה. עדותו של הבן אורי היא שהביאה לכך שבית המשפט פסק פיצויים לזכות שלושת בניהם בהליך הפלילי. 14 הערעור – הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין )לרבות רכיב הפיצוי( – נדחה. 15 פיצוי הנפגע מושג בהליך הפלילי או בתביעה אזרחית מידי הרוצח, אך לא מידי המדינה המתנערת מחובתה לסייע לשיקום הנפגעים. פרט לקצבה מיוחדת שזכאים לה ילדים שנתייתמו עקב מעשה אלימות במשפחה, אין כל פיצוי, שיפוי סיוע או שיקום. 16

קטינים נפגעי רצח והוריהם

קטל פנים-משפחתי גובה את חייהן של נשים יותר משל כל בן משפחה אחר. על-פי נתונים רשמיים של משטרת ישראל, בעשור האחרון )משנת 2001 ועד שנת 2010 ( נרצחו 132 נשים בידי בן-זוגן. 17 במצב זה, של רצח האם בידי האב, עולות שאלות רבות ודילמות מורכבות בקשר לילדים אשר נותרו יתומים מאימם בעוד אביהם צפוי להישלח למאסר ממושך. החלטות הנוגעות לקטינים ולדאגה לצורכיהם הבסיסיים, כגון מקום מגוריהם המיידי, מזונותיהם, קבלת טיפול רפואי, רישום למוסדות חינוך, ניהול הליכים משפטיים ומימוש זכויותיהם, לרבות הזכויות ברכוש – כל אלה מעלים את הצורך במינוי מיידי של אפוטרופוס אשר טובתם היא שתנחה את צעדיו ותעמוד לנגד עיניו. הליך מינוי אפוטרופוס הוא הליך משפטי אשר צד לו הוא בא כוחו של היועץ המשפטי ממשרד הרווחה. הליך זה מצריך ייצוג ועלותו בצִדו. במסגרתו תידרש עמדת משרד הרווחה לשאלת זהות המבקש להתמנות אפוטרופוס לקטינים ויכולתו למלא תפקיד זה. ההליך ממושך בעוד המענה צריך להינתן מייד לאחר הרצח.
ילדים נפגעי רצח במשפחה אינם זכאים על-פי חוק לייצוג עצמאי, ובהיעדר ייצוג שכזה הם חשופים ללחצים של בני משפחה. מטבע הדברים המשפחה נקלעת לסיטואציה טרגית והרסנית המקשה עליה להכריע בעניינים כגון הקשר עם אביהם היושב בכלא, אצל מי יגדלו ומה יהיה מעמד המשפחה שקלטה אותם. כך גם בניהול נכסי הקטינים. רכוש אימם שנרצחה אינו עובר לידיהם באופן אוטומטי, ויש צורך בנקיטת הליכים מיידיים כדי להבטיח כי רכוש זה יגיע לידיהם ולא לידי מי שנטל בידיו את חייה של האם. הליך קבלת צו ירושה בנסיבות אלה צפוי להתנגדות מצד המדינה, לנוכח ההליך המשפטי הממושך שהרשעת האשם ברצח כרוכה בו. בעוד הילדים היורשים זקוקים לצו ירושה כדי לקבל את רכוש אימם שנרצחה, הרוצח יכול להשתמש באין מפריע בנכסים שבבעלות משותפת לשני בני הזוג. ישנם אף מקרים שבהם הרוצח לא יורשע בעבירה שביצע עקב התאבדותו או עקב אי-כשירותו לעמוד לדין, ואז לא יהא פסול מלרשת, 7 לחוק הירושה, , כהגדרת סעיפיםהתשכ"ה 1965- )להלן: חוק הירושה(. בעניין זה הונחו על שולחן הכנסת ה 18- שלוש הצעות חוק כדי לתקן את המעוות 18 ולמנוע הברחת נכסים ושימוש בהם על-ידי הרוצח. להחלטות אלה יש השפעה מיידית ומכרעת על הקטינים הנאלצים להיפרד מההורה שנרצח ומהורה שהוא בגדר נוכח נפקד, ואזכור אהבתם אותו מעורר התנגדות טבעית.

במקרים רבים חל נתק בין בני משפחת הנרצחת לבני משפחת הרוצח, וכך נאלצים הילדים להיפרד גם מבני משפחת האב, לרבות סבתא וסבא שלא עשו להם כל רע. במקרים שבהם הילדים נמצאים בחזקת משפחת האב הרוצח, משפחתה של הנרצחת סובלת כפליים – גם עקב ניתוק הילדים מהם.
משרדי הממשלה השונים ובתי המשפט אינם ערוכים לטפל במקרים רגישים אלה, הדורשים התייחסות שונה ומובחנת מכלל האוכלוסייה. ע' ויתרה על זכותה להינשא ולהפוך בעצמה לאם, והיא מקדישה את חייה לגידול ארבעת ילדי אחותה ז"ל שנרצחה בידי אבי הילדים; במקרה זה לא נוהלו הליכים פליליים, מכיוון שנקבע כי האב החשוד ברצח היה לא שפוי בעת ביצוע הרצח
ולא כשיר לעמוד לדין, והוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. ע' נאלצה להתמודד עם קשיים רבים ללא סיוע של ממש מידי הרשויות. אף מעמדה כ"משפחה אומנת" הוסדר רק לאחר מאבק בן עשור – חרף היות המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה.
גם עופר דמתי, שגידל את שתי בנות אחותו, איילה דמתי ז"ל שנרצחה בידי בעלה, אבי הבנות, במכות פטיש בראשה עת ישנה עִמן, 19 נאלץ להתמודד עם קשיים בירוקרטיים ואטימות ממסדית. כאשר פנה עופר בבקשה לקבל סיוע מהביטוח הלאומי עקב הנסיבות החריגות, הוא נדרש לשלם חוב של איילה ז"ל, חוב שבוטל רק לאחר מאבק עיקש.

הוא נדרש לנהל מאבק נוסף כדי לקבל סיוע בדיור, ולמרבה האירוניה, ועדה עליונה שדנה בבקשתו לא מצאה נסיבות המצדיקות הענקת סיוע של ממש. זה המקום לחזור אל הדוגמה שפתחתי בה מאמר זה, הירצחה של נגה ארצי ז"ל. אחיה, יוסי ארצי, ובני משפחתו נאלצו לשנות
את מקום מגוריהם היות שלאחר הרצח הפכו הוא ורעייתו מהורים ל 3- ילדים להוריהם של 6 ילדים המתגוררים כולם בדירת 3 חדרים ללא כל סיוע מיידי. החלטתם של אחֵי הנרצחים להפוך לאפוטרופוסיהם של אחייניהם בכל אחד מהמקרים לעיל הייתה החלטה מיידית, אך היא אינה מובנת מאליה.
המציאות מראה כי הם יהיו אלה שיפנו במהלך השנים בבקשות ובהליכים משפטיים שונים עבור הילדים, ובהיעדר ייצוג משפטי מתאים, יקופחו זכויות הילדים כנפגעים על-פי החוק, ובכלל זה זכותם לקשר עם בני משפחתם, זכותם לטיפול נפשי ופעמים רבות – גם זכויותיהם ברכוש.
רצח במשפחה חושף את בני המשפחה לפגיעה נוספת לא רק מעצם הדרתם מההליכים המשפטיים אלא גם מהיותם חשופים לעין הציבור, חשיפה הגורמת לפגיעה מתמשכת בפרטיותם.
ההתעניינות הציבורית במה שמכונה “פרשת הרצח" חושפת לעִתים מידע אישי שאיננו רלוונטי לעניין, וכך פעמים רבות הם מוצאים עצמם בעמדה מתגוננת נוכח פרסומים שגויים או שקריים. מיטל פיטי ז"ל נחנקה למוות על מדרגות בית הוריה. החשוד ברצח התאבד בביתו שלו באמצעות נשקו הצה"לי האישי. כיוון שבעת ביצוע העבירה שירת הרוצח בשירות סדיר, הוא נקבר כחלל צה"ל בחלקה צבאית. במקרים דוגמת זה, של רצח והתאבדות, הליכי העמדה לדין של הרוצח אינם נמשכים. במובן זה התמודדות בני משפחה של נרצחים קשה ומורכבת עוד יותר מבחינה חברתית, שכן אין קביעה משפטית ברורה של זהות רוצחיקיריהם, המתאבד אינו מוקע באופן חד וברור כמי שהורשע ברצח, ובני משפחת הנרצחת אינם זוכים בהכרה.

כאבם של יוסי ולבנה פיטי, הוריה של מיטל ז"ל, מתעצם בכל יום זיכרון כאשר הם נחשפים פרסומים המציגים את החשוד ברצח בִּתם כמי שלא עשה רע לאיש. משפחת אלימלך, שיקירתם ענת ז"ל נרצחה בידי דוד אפוטה, נאלצה להתמודד עם פרסומים שלפיהם ענת היא שרצחה את דוד אפוטה ואחר כך התאבדה. פרסומים אלה הובילו, בין היתר, לקבורתה בחלקת מתאבדים חרף הירצחה. עוול זה הוא שהניע את אביה לנקוט הליכים משפטיים ולתבוע את עזבונו של הרוצח, כדי להביא לקביעה משפטית כי דוד אפוטה הוא רוצחה של ענת ולא להיפך. 20 ראוי לציין כי בחוק הגנת הפרטיות אין הגנה מלאה על פרטיותו של המת, ובנושא זה הוגשו לאחרונה לא מעט הצעות חוק פרטיות עקב פרסומים פוגעניים של תמונות ו/או פרטים אישיים ביותר של מי שנרצח.
כך למשל, השימוש החוזר ונשנה בתמונותיה של רוז פיזם ז"ל, בעת שגופתה נמשתה מהירקון בתוך תיק האדום, וכך גם פרסום תמונות מזירות רצח המתעדות פינוי גופת נרצח, שרגע קודם לכן היה אדם חי ואהוב, בתוך שק ניילון שחור. פרסומים שכאלה מאלצים את בני משפחת הנרצח לחזות שוב ושוב במראות הקשים ולחוות שוב את אובדנם. 21

סיכום

נפגעי העבירה הם בבחינת אזרחים מופלים לרעה. בעוד המדינה הכירה בזכותם של נפגעי תאונות דרכים ונפגעי פעולות איבה, בזכויות לפיצויים של מי שנפגע במהלך שירותו הצבאי או במהלך עבודתו, בזכותם של חשודים ונאשמים לייצוג ובזכויותיהם של אסירים משוחררים לשיקום – נפגעי העבירה הם אוכלוסייה מודרת מזכויות בסיסיות. הנפגעים אינם זוכים להתייחסות של ממש וקולם אינו נשמע. מותם הטרגי של יקיריהם איננו מצוין ביום זיכרון לאומי, הם אינם זוכים בחיבוק חברתי ולא בהכרה בהיותם קבוצה בעלת צרכים ייחודיים. גם הניסיון למצוא מזור לבעיותיהם של הנפגעים באמצעות הליכים משפטיים מוביל לפתרון חלקי ונקודתי בלבד, ובמקרים רבים, חרף הענקת זכויות מכוח הדין והפסיקה – אלה לא תמומשנה. יתרה מזו: בהיעדר זכויות בסיסיות, כגון הזכות למימון ייצוג משפטי, הזכות לשיפוי ופיצוי, טיפול הולם ושיקום מידי המדינה, הדרך להשגת מענה לצורכיהם הייחודיים של בני משפחת הנרצח ארוכה. התעלמותה המתמשכת של מדינת ישראל מצרכים אלו של הנפגעים תמשיך להרחיב את מעגל הנפגעים.

אפשר לשנות את פני הדברים בהכרה סטטוטורית במעמדם הכולל של נפגעי העבירה, ובעיקר בכך שהפגיעה מצריכה לא רק טיפול משפטי ונפשי מיידי אלא טיפול ארוך טווח, ובצד זה – הכרה בצורכיהם הכלכליים. בכך יש לא רק מעשה משקם לנפגע הספציפי שיקבל את הסיוע הכלכלי, כי אם נקיטת עמדה ציבורית-חברתית וצעד כלכלי ומוסרי נכון. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר
בילדים נפגעי עבירות רצח במשפחה.